פרשת וישב – חנוכה

שלל נושאים בפרשתינו – המתח בין האחים שמתגלה על פי המדרש כבר בפסוק הראשון של הפרשה , כשמביא המדרש- "ביקש יעקב לישב בשלווה מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף", שליחות יוסף לאחיו , מכירת יוסף , עיניין יהודה ותמר , וכמובן יוסף במצריים ,כסריס פוטיפר ובבית הכלא במצריים.

לפעמים אנחנו עושים מעשה מסוים , או נמנעים מלעשות מעשה , כי האוירה משפיעה עלינו לפעמים זה קורה גם אם חשבנו זאת לטובה .

בשניים מהאירועים שהזכרתי לעיל – ניראה כי טעה יעקב וצדק יוסף.

"הדרש משה" (הרב משה פינשטיין) כותב בסיפרו " נראה דוודאי רוצה השם בשלושת צדיקים שהנאה להם והנאה לעולם ..אבל הכוונה לעיניין החינוך והלימוד לבנים , שיעקב חשב שאינו צריך שוב לדאוג עבור חינוך בניו ,שהם כולם בחירי ה'…שמזה חזינו שלעולם אף כבנים היותר גדולים והיותר צדיקים –צריך האב שלא להסיח דעתו מהם ולהוכיחם ולהוריתם איך להתנהג…"

הרב פינשטיין מסביר בדבריו כי הדאגה בחינוך היא תמידית , אסור לנו כהורים וכמחנכים להסיח דעתינו מבנינו –גם כשנראה שהגענו למנוחה ולנחלה , גם אם ברור לנו שבנינו צדיקים וגדולים. וזאת כנראה הייתה טעותו של יעקב אבינו – "שהרפה" מחינוך בניו בטרם עת.

גם אצל יוסף הייתה סיטואציה דומה אך הפוכה.

יוסף בבית פוטיפר , שר הטבחים עומד בניסיון גדול ,וכתוב : כשאשת פוטיפר מנסה לפתותו הוא בורח: "ויעזוב בגדו בידה וינוס ויצא החוצה" וחז"ל מפרשים "החוצה" –אף למקום סכנה כלומר: יוסף סיכן עצמו במנוסתו מאשת אדונו.

וכותב על כך הרב פינשטיין : "ובעוד הקרא – שיוסף ואף על פי שהיה בטוח שלא יכשל בעבירה, אף כשישאר שם ,אך מ"מ נס משם , משום שכל אדם צריך לילך ממקום נסיון""

יש בעיה להיות בניסיון – למרות הפיתוי ולעיתים הביטחון שתעמוד בו , כלומר: להימנע בכלל מהשהייה במקום הניסיון ויוסף הבין כי אל לו ליישב בשלווה ובטחון בצידקתו אלא עליו לפעול ולצאת החוצה."

אומנם למרות בריחתו הוא נענש ומושלך לכלא , אך שלא כאביו שישב ובכך בניו נכשלו בניסיון הגדול , יוסף בורח החוצה ולא סומך על ביטחונו כי מבין הוא שהניסיון הוא תמידי ולא בטוח שהוא יעמוד בו.

בעולם החינוך אנו נתקלים לעיתים בשיאים שאנו מגיעים אליהם ולעיתים מבקשים ליישב בשלווה , גם אם לכאורה יש ניסיון גדול בישיבה זו.

הרעיון המובא לעיל – מציב סימן שאלה לגביי הישיבה בשלווה , ונותן אפשרות לצאת , לנוע, לפעול גם כשליכאורה הביטחון הוא גדול….

זה נכון במובן האישי – אך נכון גם במובן הלאומי.

זה נכון כשזה שנה לאחר מלחמת העצמאות ואף 71 שנה אחריה , יוסף למד כניראה לקח ממה שקרה לו עצמו בבית אביו ואינו סומך על עצמו , אלא יוצא ולא יושב .

בני חשמונאי המכבים בחנוכה , לא ישבו לבטח , אלא יצאו החוצה להילחם על דרכם ואמונתם , למדו מיוסף כי כדי להמשיך ולהפיץ את האור הגדול ולהציל את אמונתם ותרבותם אין הם יכולים לישב בשלווה ועל כך אנו מודים להם ורואים בהם מודל לדורינו –

"בימים ההם בזמן הזה".

                                                                       בברכת שבת שלום וחנוכה שמח

                                                                                    הרב ספי שרמן