פרשת וירא

בתחילת פרשתינו אנו פוגשים באברהם אבינו "יושב פתח האוהל כחום היום" , לאחר ברית המילה שעבר בגיל מאד מבוגר וממתין לאורחים שיגיעו , לאחר שמבחין הוא ב-3 אנשים המתקרבים לאוהלו , הוא רץ אליהם , מכניסם לביתו , ורותם את אישתו ואנשיו לטובת הארוע.

עיניינים רבים לומדים מארוע זה וממש כל מילה הכתובה בתחילת הפרשה נלמדת לעקרונות דתיים ומוסריים, ערכיים והיסטוריים.

אעלה פה רק 3 נקודות:

הראשונה: אברהם יושב בפתח האוהל וממתין להכנסת אורחים , באוהל של אברהם לומדים ומעמיקים , הוא מקבל פני שכינה באוהל (ולאחר מכן מעדיף את הכנסת האורחים על פניה).מה הביא את אברהם לקבלת השכינה?!

אם נלך לסוף הפרשה הקודמת הרי שנראה שמדובר בברית המילה – בשביל שאדם יקבל את השגחתו , שכינתו , קרבתו של הקב"ה ,הוא צריך לעשות מעשה , קרבת הקב"ה אינה אוטומטית , הוא צריך להשתדל ולעבוד קשה בשביל זה.

בחסידות דורשים את הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בדגש על ה-"ועשו" מול

ה-"ושכנתי" , אם תעשה תגלה השכינה בתוכך , אין אוטומט כפי שאמרנו…

ואברהם מבין זאת היטב.

הנקודה השניה: היא כשאברהם יושב בפתח האוהל ורואה את האנשים הוא רץ לקראתם ואומר:" ויאמר : אדני אם נא מצאתי חן בעינייך אל נא תעבור מעל עבדך"(בראשית יח', ג').

את המילה אדני – ניתן לפרש פה עלפי הפרשנים בשתי צורות – האחת – רבותיי הנה אתם עומדים מולי , בבקשה תכנסו לאוהלי ותיהיו אורחיי?!

אולם ישנה גם אפשרות נוספת שזה שם השם.

הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פ"ו) פוסק שכל אדני אצל אברהם זה שם השם , ואם כך אברהם בשלב זה בכלל אינו מדבר אל המלאכים אלא אל הקב"ה , מה הוא בדיוק אמר לו?!

הרש"ר הירש מסביר שהוא פשוט ביקש מהקב"ה שלא יעזוב אותו גם כשהוא נמצא בעולם המעשה .

כלומר אומר אברהם אני עוזב את בית המדרש , ואת מקום השכינה ,אבל בבקשה תמשיך ללוות אותו ולהשרות שכינתך עליי.

אברהם מבין שהגיע הרגע שהוא אינו מוותר על השכינה , אלא דווקא הפוך מבקש לקחת איתו , את השכינה לכל מקום.

לעיתים אנו נוטים לחשוב כי השיח , הקרבה והשייכות לאלוקים נמצאת ומתרחשת רק בתפילה ובבתי הכנסת וכי מחוץ להם המציאות שונה- בא אברהם אבינו ומגדיר זאת אחרת.

אבל יש גם נקודה שלישית: אברהם לא היה צריך לרוץ אחרי אורחים , הרי הוא גר באלוני ממרא עם ענר ואשכול , כולם מכירים בגדולתו , בעושרו ובמעמדו ולכן ברור שביתו תמיד היה מלא באורחים , אם כן מה קרה פתאום שביתו ריק והוא מצפה בכיליון עיניים לאורחים?!

פה מסביר הרש"ר הירש (אולי גם קצת על עצמו בגרמניה של המאה ה-19)

כי אברהם כורת ברית מילה עם עצמו ועם אלוהיו , פתאום ענר ואשכול חושבים שהם כבר לא חלק ממנו – הם שכנים , חברים , מעריצים אבל צריך למתוח קו ברור ואולי גם אברהם מרגיש זאת ולכן , יוצא החוצה לקבל אורחים כי אלו שקרובים אליו הבינו שיש הבדל בינו לבינם.

לפעמים בדור שלנו אנחנו מתלבטים ולא מותחים את הקו בכלל או לא משרטטים אותו במקום הנכון..

אז ראינו 3 נקודות משמעותיות המתחדשות לנו אצל אברהם אבינו , בואו נשתדל לבדוק ולראות היכן אנו בכל עיניין ועיניין.

מספר מילים לסיכום השבוע:

במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן הכנסנו תלמידים למקלט בית הספר, בזמן אמת , ראיתי בכך אנומליות מוחלטת ואפילו ניגודיות מוחלטת למעשה החינוכי ,ההומני המפייס, הרואה אלימות מכל סוג שהוא פגיעה במרקם החיים , בדמוקרטיה ובהוויה המוסרית של כל אחד ואחת מאיתנו.

השבוע שוב נתקלנו באלימות קשה מצד שכנינו שלא בחלו באף נקודה שיכלו להגיע אליה על מנת לפצוע , להרוג ולאבד נשים , גברים וטף.

הטילים שהתפוצצו ממש מעל ראשינו ומעל ילדנו (גם הפרטיים במודיעין) היוו תזכורת גם לקו שסימן אברהם אבינו בתחילת פרשתינו בינו ובין ענר ואשכול יושבי הארץ.

חשוב שנפנים גם נקודה זאת – פנימה אל תוך השיח הישראלי.

                                                                   בברכת שבת שלום (תרתי משמע)

                                                                              הרב ספי שרמן