פרשת לך לך

הרצל או בן גוריון ?!

כשהייתי צעיר – גמעתי בשקיקה את כל הספרים שעסקו בהקמת המדינה , מתקופת המחתרות הפלמ"ח , הכרז המדינה , מלחמת העצמאות ועוד

גדלתי על הסיפורים של אבי שכילד קטן נישא על כפי הוריו בכיכר מגן דוד ( קולנוע מוגרבי ) , בחגיגות ה-כט' בנובמבר וביום ההכרזה וכן על סיפוריו של סבי ז"ל שסיפר והראה תמונות ממלחמת העצמאות בה נפצע  , וכן ביקורים בלתי פוסקים במוזיאון ההגנה ( הישן) בשכונותיה הדרומיות של העיר ת"א – יפו ובסיפורי הרחובות, ועד לדודקא בכיכר בצפת .

הדמות המנהיגותית שממש הכילה את הכל  הייתה דוד בן גוריון.

מנהיגותו וחוזקתו העצימו אותי והרשימו בעיקר סביב המחשבה על בן שמה עבר לו בראש         כשהחליט להכריז על הקמת המדינה !!  בניגוד לעצת האמריקאים, ולאור האיומים של כל ארצות ערב .

התקופה שלפני תקופת הקמת המדינה (לפני שנות  ה-40 ) קצת נשכחה בעיני.

אפילו בחידונים שהשתתפנו בהם לא היו בדרך כלל שאלות או התייחסות ליסודות, שמהן שאב בן גוריון את האומץ לקבל את ההחלטות הנכונות.

אולם בבגרותי התוודעתי לאישיות נוספת , ודרכו לתקופה אחרת למציאות שונה שנתנה את היסודות לתקומתה של האומה בארצה , אך התרחשה אלפי קילומטרים מהארץ המובטחת.

הרצל ודורו – אלו שקדמו לו ואלו שהנהיגו אחריו היו דור המייסדים של המדינה שבדרך.

אומנם של היסודות , ואולי אפילו לא של הקומה הראשונה שלה אחראי בן גוריון . אבל החוזק והחוסן של שאר קומות הבניין תלוי בעיקר בהם .

הרצל ובן גוריון – מודל מנהיגותי שונה , עם דפוסי חשיבה דומים. ואולי זה שכתוב  בהיסטוריה של היחס שבין אברהם אבינו למשה רבנו.

אברהם הוא המהפכן האמיתי – זה שמביא לקדמת הבמה את האמונה. באל אחד , זה פורץ כל מוסכמות ומגדיר אמונה ,ארץ (מקום) קשר בין בני אדם – מסירות נפש וגבורה , הגנה על החלש , ואפילו על החוטא ( סדום).

אברהם , במסעותיו בעולם למצרים , לגרר , ובארץ  " הלוך ונסוע " מנסה בכל דרך שהיא להפיץ את הבשורה ובניגוד לכל הסיכויים , לתת תקווה חדשה לא רק לעצמו ולמשפחתו (עינו ערך נח') אלא לעולם כולו.

הרי זה ברור שהרצל נהג כך,  בתנאים  לא פחות קשים וללא אחיזה במציאות,  הצליח להעלות את בשורת הציונות ושיבת העם לארצו כמו גם את הקמת התרבות היהודית – על פני במת ההיסטוריה מבחינה פוליטית , מדינית ,תרבותית ולמרבה הפלא גם דתית ורוחנית.

אצל אברהם אבינו בשונה ממשה רבנו , דמות האב הייתה במרכז, בשונה ממשה ששם דמות הרב במרכז.

אבל חשבתי שיש עוד עיניין אחד.

אברהם העברי – נקרא כך על פי המדרש שכולם מעבר אחד של הנהר והוא מהעבר השני..

הוא מבין שהוא ישלם מחיר חברתי , ציבורי, ואפילו קיומי על דעותיו אבל לא מפסיק לקרוא "בשם השם" ,לנסוע ולנוד בארץ ולעסוק בגיור , לדעותיו "אברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת את הנשים".(רש"י מהמדרש).

לשאוף להיות כאברהם אבינו כל אחד יכול , אברהם אינו מוגדר כנביא כמו משה רבינו, אברהם מוגדר כאבינו ,כמו שכל אחד מאיתנו זכאי ויכול להיות אבא , כך גם יכול לשאוף להיות אברהם אבינו.

הרצל גישש באפלה ,ירה לכל הכיוונים, חלם והגשים מקצת חלומו , שילם מחיר כבד ברמה האישית ,ופעל ללא לאות להגשים את אמונתיו, בן גוריון כבר בנה ממש את הקומה הראשונה לבניין האומה .

בכל דור ודור יש את אברהם אבינו שלו וגם ההרצל שלו ,אומנם אברהם אבינו היה אחד, אבל נלמד משניהם את היכולת לחלום ,לממש חלומות בתנאים קשים , להפוך את העולם ולעשות אותו טוב יותר.

עוד אני כותב דברים אלו ,הפנה את תשומת ליבי הרב גייר (תודה רבה) לשפת אמת (האדמו"ר מגור) שכתב בשנת תרל"ב, בשם הזוהר הקדוש , על שאלת הרמב"ן מהיכן מופיע פתאום אברהם אבינו, "שנאמר לך – לך בלי שנזכר מקודם חיבתו?!! אלא עונה השפת אמת שהמאמר לך – לך נאמר מהשם יתברך לכל האנשים תמיד" ורק אברהם אבינו שמע …

                                                                                    בברכת שבת שלום

                                                                                       הרב ספי שרמן