פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן

עניינים רבים נלמדים בפרשה השנייה , של ספר דברים היא פרשת "ואתחנן".

משה מעלה פה עניינים לכאורה אישיים שלו וכן ממשיך לספר את קורות עם ישראל במדבר כולל – את מתן תורה ועשרת הדיברות.

בתוך כל זה מופיעה פרשת – "שמע ישראל" , ובתוכה פרשת המורים "ושיננתם לבניך ודברת בם".

רש"י ממש יוצא מגדרו כשהוא מדגיש כי הפרשה עוסקת לא באב ובנו אלא ברב ותלמידיו: "לבניך – אלו התלמידים , מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים .. וכשם שהתלמידים קרוים בנים , שנאמר בנים אתם לה' אלוקיכם, כך הרב קרוי אב , שנאמר אבי אבי רכב ישראל."

אומנם הגמרא לומדת מכאן על חובת האב ללמד את בנו, אך רש"י מתעלם לחלוטין מכך ודורש זאת ליחסים ולחובות בין המורה לתלמידיו , חז"ל למדו מפסוקים אלו את החובה האישית ללמוד תורה .

בלימוד תורה יש 2 עניינים:

האחד- ללמוד תורה – כבר מגיל צעיר.

השני – ללמד תורה לאחרים.

ברמב"ם בהלכות תלמוד תורה – הוא פותח בחובה – ללמד תורה ולא בחובה ללמוד תורה.

האדמו"ר מחב"ד מקשה על זה (ילקוטי שיחות ואתחנן פרק יט' – בתוך דבר מלכות)

"בראש ובראשונה צריכה הייתה להיכתב החובה ללמוד תורה בכלל לעצמו ורק אחר כך הוא צריך להאמר שאין די בללמוד וצריך ללמדה?!"

החובה ללמדה נובעת מהחובה ללמוד! וגם ברור שכדי ללמד אחרים צריכים ללמוד בעצמינו?!!!

הרבי מנחם מנדל שניארסון מוצא לכך 2 סיבות עיקריות:

הראשונה – שיש חובה וציווי בתורה ללמוד תורה מגיל צעיר (קטן) ולכן פותח הרמב"ם את הלכות ת"ת במצווה ללמד אחרים מפני שזו המצווה שהיהודי כבר בהיותו קטן מצטווה בה.

השניה – מפני שהציווי ללמוד תורה נלמד מהציווים ושיננתם לבניך – ללמד אחרים ולכן פתחו בו.

אפשר ללמוד מכך עניין גדול מאד – שהעיקר בלימוד התורה הוא העברת המסר לאחרים, כמובן שכשיש לך מה להעביר , אולם הבסיס והיסוד הוא חינוך ולימוד הזולת.

"שאלו את המשיח מתי יגיע"?! ענה: "כשיפוצו מעינותייך."

השותף של האחר בידע , בערכים , במידות ולא השארתם אצלך הם כתנאי לתיקונו של עולם .

בשבתות הקיץ אנו קוראים פרקי אבות , בדרך כלל בפרשת ואתחנן אנו אוחזים בפרק ד', ושם יש משנה מעניינת :" הלומד תורה ילד, למה הוא דומה ? לדיו כתובה על נייר חדש , והלומד תורה זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק" (משנה ב').

לכאורה החלק הראשון של המשנה  מובן , אולם מדוע הביאה המשנה גם את החלק השני? – האם מי שלא למד תורה בבחירותיו עליו להתייאש?!

אלא מסביר על כך מדרש שמואל: " כוונת המשנה "הלומד תורה ילד" – היא למי שלומד תורה מתוך התבטלות כילד שרק כך נקלטת אצלו התורה , כדיו כתובה על נייר חדש, ואילו כאשר לימוד התורה הוא רק מתוך חכמתו ושכלו כזקן ,ללא התלבטות – אין תורת ה' נקלטת אצלו כלומר: זה לא לפי הגיל אלא לפי האופן שבו לומדים ומלמדים.

כשרוצים ללמד כראוי בדור שלנו צריך  שני תנאים:

  1. ללמוד האדם את העניין כילד – לגשת לחומר הלימודים כשאתה מתבטל בפניו , לא רק דרך ידיעות קודמות.
  2. להתחדש כקטן – לא לסמוך רק על מה שלימדת לפני שנה ושנתיים , אלא כילד – כאילו זו הפעם הראשונה.

צוות יקר:

ממשיכם להתחדש ולראות עצמינו כאילו אנו בפעם הראשונה ניגשים לחומרי הלימוד, לכיתה , לתלמיד , גם אם יש לנו ותק רב – בכל פעם ננסה להגיע כילדים ובעזרת השם נעשה ונצליח.

                                                                                בברכת שבת שלום

                                                                                  הרב ספי שרמן