פרשת צו – שבת הגדול

אוטוטו כבר מגיעים לליל הסדר ולחג הפסח, תחושה של אביב והתחדשות בשדות ובבתים.

פרשת צו שנקרא בה השבוע ממשיכה לעסוק בדיני הקורבנות , שהם המרכז של עבודת השם במשכן ולאחר מכן במקדש.

פרשה זו נקראת השנה גם "שבת הגדול" , על שם הסיומת של ההפטרה שנקרא בה בשבת (שבת שלפניי פסח), אך גם זכר לשה שהעם הקדיש לקורבן הפסח בשבת שלפניי יציאת מצריים.

גם בפסח אנו מוצאים את אחד ממוקדי החג "קורבן הפסח".

"רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח , לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה , ומרור.

פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש היה קיים על שום מה?

על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצריים."…

קורבן הפסח הוא הרכיב הראשון ,ואחד מ-3 הרכיבים המרכזיים של החג, לגביי מצה ומרור אנו מבינים שהרי אלו מצוות מיוחדות לפסח שגם מזכירות לנו את מה שנעשה ביציאת מצריים וגם היום ,את החיפזון שבמצה ואי החמצת הבצק, כמו גם אי החמצת השעה-והמרור שיש בשעבוד לאדם או לעם אחר.

אולם מה המיוחד בקורבן הפסח? הרי קורבן מקריבים בכל יום – קורבן התמיד , לכל חג ומועד קורבנות מוסף וחגיגה , ואף בימי החול מביא האדם אשר וחטאת על חטאיו, אז מה בכל זאת כל כך יחודי בקורבן הפסח.?

כאן צריך לנסות ולהבין את המשמעות של הקורבן בכלל וקורבן הפסח בפרט.

שורש המילה קורבן הוא: ק.ר.ב – להתקרב , ליצור מצב שבו אנו מתקרבים לקב"ה, אך גם קרב-מלחמה, שהיא בדרך כלל מפרידה בין אנשים.

באותו השורש שתי משמעויות הסותרות האחת את השנייה, לעיתים בא הקורבן לכפר על חטאים שהפרידו ולעיתים להתקרב אל הקב"ה ואולי גם אל עצמך.

שהקורבן הרי מייצג לא רק מעשים אלא גם תקופות – חגים וזמנים.

לקורבן הפסח משמעות נוספת – והיא בחיזוק הקשר המשפחתי והחברתי.

הקורבן נאכל בחבורות – אין משמעות להקרבתו או אכילתו בנפרד מאחרים, הקורבן גם לא מוקרב על גבי המזבח – אומנם נשחט בטהרה אך הוא נאכל בחבורות. לא בשיתוף הכוהנים

נתאר לעצמנו את תמונת ערב חג הפסח – אלפים שיושבים בחבורות ואוכלים הקורבן תוך כדי פיתוח של שיח משפחתי, וקהילתי, סביב נושא החירות, הצדק, השוויון.(ממש תמונה של ליל הסדר או הפיקניקים ביום העצמאות)

קורבן הפסח – מטרתו לקרב בין בני אדם , ובין האדם לעצמו , לתת לו זאת בזמן אולי היחיד בשנה- לחשבון נפש אבל לא חשבון נפש אישי כמו ביום הכיפורים אלא חשבון נפש קבוצתי וקהילתי.

ההתקרבות בפסח היא בין בני האדם , הפסח נותן לנו מימד כולל ולא אישי, אך צריך מאד להיזהר כי קורבן גם יכול להביא ל"קרב" , כי ברור שמפגש בין חברים יכול להיות מפגש של קרבה או של קרב.

חג הפסח הוא חג האביב – התקופה שבה יוצא כל אחד מאיתנו מהמרחב הפרטי שלו למרחב הציבורי של כולנו, מהבית לשדה.

אצלינו המורים לעיתים אנו יוצאים מעט מבולבלים כי אנו בעצם נמצאים כל השנה במימד הציבורי, קהילתי, קבוצתי, ודווקא בפסח מתפנים למימד האישי- משפחתי ופרטי, אבל בל נשכח כי זה רק זמני (ואולי בכלל לא כפי שאמר לי מחנך שהוא מרגיש שהוא ממשיך להיות מחובר לכיתתו גם בחופשה.- ולא רק דרך הווצאפ).

ואנו עתידים לחזור בסוף החג למימד הציבורי שבו נותרנו.

גם במימד האישי יש פאן קהילתי ומשפחתי וננצל את החופשה לכך (עצה שלי גם לעצמי)..

שיהיה לכולנו שבת שלום, שנדע להמשיך את ה"פסח" גם לשאר ימות השנה.

בברכת שבת שלום

וחג פסח שמח וכשר

הרב ספי שרמן